לנגוש
נובמבר 2018
ללנגוש הראשון שלי התוודעתי לפני שנתיים בברלין בשוק כריסטמס מהאגדות .
שווקי הכריסטמס בברלין הם בעיני פנטזיה מציאותית, זה כמו להיכנס לסרט של דיסני.
הכל בוהק ומנצנץ באורות צבעוניים, מוזיקה של כריסטמס, קור כלבים ומלא מלא דוכני אוכל מדיפים ריחות משגעים, בכל פינה אנשים לוגמים ״גלו וין״ ומתחממים.
היינו אז לפני שנתיים עם רומי, מורעבים כהרגלנו, ונגלה לפנינו דוכן של איזשהו מאפה מטוגן מעליו מלא שמנת חמוצה וגבינה צהובה מגוררת.
לא חשבנו פעמיים, קנינו. אכלנו, התאהבנו, ולא רק אנחנו, גם רומי שכידוע פיקית באוכל בצורה לא רגילה…
עשיתי גוגל בזריזות וגיליתי כי בבצק מתחבא תפוח אדמה וכי זהו מאכל רחוב הונגרי פופולארי מאוד.
עכשיו, מה מסתבר, שכל הנראה שורשיו של המאכל שרושים אי שם בזמן האימפריה העותומנית הביזנטית ואפילו הרומית.
כ-1500 שנים אחורה!
בימי האימפריה העותמנית והביזנטית הוא היה נקרא ״ lalanga״ ולפי המקורות בימי הביזנתים היה מוגש מתוק עם דבש ובימי העותמנים היה מוגש גם מתוק וגם מלוח עם גבינה.
המאפה עדיין ממשיך להתקיים כיום גם במטבחים הטורקיים וגם
ביוונים בשמו המקורי.
הלנגוש ההונגרי נועד לספק להונגרים מנה מחממת ומשביעה בימות
החורף הקרים, בדיוק אותו פונקציה שהלנגוש מילא עבורנו אז בברלין.
בעבר הלנגוש לא נאפה יום יום, אלא רק בימים שבהם נאפה לחם טרי.
היו מכינים אותו משאריות בצק הלחם והוא נאפה סמוך ללהבות
תנורי האבן מכאן שמו - לנג- להבה בהונגרית.
גרסת ההונגרים היא בשילוב של תפוח אדמה בבצק והוא מוגש עם
שום,שמנת חמוצה, גבינה צהובה ולעיתים חזיר או נקנקיות.
כאשר השימוש בתנורי אבן פחת, החלו לטגן את הלנגוש בד״כ בשומן
מן החי לדוגמת lard ורק אחכ בשמן מן הצומח.
הרעיון ככל הנראה לקוח מהלחמים השטוחים האיטלקיים- אמרנו האימפריה הרומית - פוקצ׳ה…
הלנגוש בעיקרו הוא אוכל רחוב, ונמכר טרי טרי בירידים, סמוך לתחנות רכבת ופינות רחוב בכל ימות השנה.
הוא פופולרי מאד גם באוסטריה צ׳כיה סלובקיה קרואטיה סרביה רומניה ופולין.
לנגוש, מזון מהיר, חם מנחם מזין וזול. אני התאהבתי.
מקורות
http://carpathianspeciality.co.uk/about/history-of-the-langos
http://eatmeet-hungary.com/blog/2016/02/22/langos-the-hungarian-street-food/